בתחילת 1950 Dr.Reinhold voll,רופא גרמני, פיתח מכשיר בדיקה אלקטרוני למציאת נקודות אקופונקטורה (השייכות לרפואה הסינית). הוא הצליח להוכיח שלנקודות אלו יש התנגדות חשמלית שונה מסביבתם כאשר מתח חשמלי עדין מועבר בגוף. חוקרים רבים אחרים אישרו את הממצא שמוליכות חשמלית בנקודות אקופונקטורה גדולה בהרבה מהרקמה סביבם.

ד"ר וול החל במשימת חייו למצוא הקבלה בין מחלות שונות ולמוליכות חשמלית בנקודות דיקור. הוא קיווה שאם ימצא קשר בין מחלות לשינויים בהתנגדות החשמלית בנקודות הדיקור שונות, הוא יוכל לזהות את המחלות בקלות יתרה או בשלב מוקדם יותר כשהטיפול בהן יותר יעיל ובכך ייסד את הבסיס של רפואת תדרים.

ובאמת כך היה: ד"ר וול אכן הצליח למצוא נקודות דיקור הקשורות למחלות ומצבים בריאותיים שונים ופרסם מידע רב על ממצאיו ועל אבחון באמצעות מוליכות חשמלית בנקודות הדיקור. הוא גילה, לדוגמה, שבמטופל עם סרטן ריאות נמצאה קריאת מוליכות חשמלית שונה מהנורמה בנקודות דיקור המשויכת לראות. שינויים דומים במוליכות התרחשו בנקודות אקופונקטורה השייכות לשרירים ואיברים שנמצאו מודלקים ולמצבי אלרגיה ואי סבילות מגוונים.

בשלב מסוים Dr.Reinhold voll הבחין בשינויים לא תקניים בנקודות דיקור מסוימות כאשר לנבדק היה מונח בקבוק תרופה בכיסו. הוא הרחיק את הבקבוק, החזיר אותו ובדק. ובהתמדה קיבל תוצאות שונות כאשר הבקבוק היה בכיס הנבדק וכאשר הבקבוק היה רחוק מגופו. בתחילה לא הבין איך בקבוק סגור של תרופה מחוץ לגוף יכול להשפיע על קריאת המוליכות החשמלית בנקודות הדיקור. הוא התבלבל יותר כאשר גילה שאותו הבקבוק עם התרופה משפיע על הקריאה כאשר היה במגע קל או בצמידות למטופל וגם כאשר היה במיקומים שונים  לאורך המעגל החשמלי הסגור של הבדיקה.

ד"ר וול והקולגות שלו החלו לחקור בכדי להבין את פשר התופעה המוזרה. הם שילבו פלטת מתכת מיוחדת למעגל הבדיקה שעליה יוכלו להניח מוצרים. הם נוכחו לגלות שהרבה חומרים שגרמו לשינויים חשמליים בנקודות דיקור, כאשר היו צמודים לגוף, גרמו לשינויים זהים כאשר היו מונחים על הפלטת מתכת (גם בבקבוק סגור) כחלק ממעגל הבדיקה. הם הניחו שגוף מגיב לפרטים שונים שנמצאים בסביבתו הקרובה והם משפיעים עליו  , דבר שמתבטא בשינוי על החשמלי של העור ובנקודות הדיקור.

כך בעצם נולדה לה שיטה לאבחון וגילוי דלקות אלרגיות רגישויות ומחלות שונות.

שיטתו של ד"ר וול פורסמה בשם אלקטרואקופנטורה על שם וול או בקיצור EAV ומהווה בסיס לכל מכשירי אלקטרואקפנטורה ביו-תהודה, רפואת תדרים וביו-רזוננס כיום.

בדיקת מספר רב של נקודות (מתוך 2000 נקודות דיקור בכל בדיקה) דרש מיומנות רבה וזמן רב מדי לבדיקה, מצב שהוביל עם הניסיון והזמן מספר רופאים בגרמניה לאורך השנים לפתח מכשיר ושיטת עבודה שונה בשם & therapy  bioelectric function diagnosis  או BFD. הם הצליחו להפחית את מספר נקודות הדיקור הנבדקות לאבחון מצבים פיזיים וצמצמו את מספר המוצרים הנבדקים בכדי לאבחן תרופות ומחלות. עד היום השיטה עדיין בשימוש בגרמניה.

ב1978 Dr.Helmut Schimmel  – חוקר רופא ורופא שיניים בהסמכתו מגרמניה, קידם בשלב נוסף את השיטה כאשר לאחר 8 שנים עבודה עם הBDF  הוציא את הVegetative Reflux Test  או הVRT. שיטתו שונה בכך שהוא השתמש בתמציות מחוזקות ומיצויים של חומרים רבים המוכנסים לתוך מעגל הבדיקה, בקבוצות בזה אחר זה אל מול מס נקודות מצומצם לשם אבחון (בדיקת המרידיאן). בנוסף גילה מנגנון בקרה באמצעותו ניתן לוודא מהו המינון האופטימלי הנדרש לתמציות שנתן .ואם הפריט הניתן ישפיע על הגורם שיועד לו.

בהמשך נמצאה חפיפה והתאמה בין ממצאיו של Dr.Reinhold voll לשינויים החשמליים בנקודות הדיקור לבין שיטות לקריאת שינויים במוליכות החשמלית של העור המתרחשים במצבי מתח ורגיעה בגוף. דוגמה מוכרת לצורת עבודה כזו היא מכונת אמת או מכשיר ביופידבק בהם הבדיקה נסמכת על משוב ביולוגי לא מודע של גוף הנבדק. אלו בעצם קוראים שינויים עדינים המתרחשים במערכת העצבים האוטונומית של הגוף ללא ידיעתנו.

בסוף שנות ה90  – התקדמה רפואת התדרים בזכות הטכנולוגיה שלב נוסף כאשר חיברו מחשב למעגל הבדיקה. כיוון שכל הנתונים הם חשמליים בשילוב הפידבק ממערכת העצבים ניתן היה לבצע את התהליך באופן ממוחשב. כך נפרצה הדרך לעידן חדש של בדיקות מסוג זה. בדיקות אוטומטיות מדויקות ומהירות, הנעשות בין הנבדק למחשב ללא התערבות נוספת. לאחר הבדיקה מתקבל פירוט המראה לאילו פריטים הגיב הנבדק ולאיזה לא. ניתוח הסריקה מאפשר להבין את מצבו הבריאותי של הנבדק לעומקו, לאמוד את מצב המערכות והאיברים השונים לגלות חסרים וזיהוי גורמי אלרגיה ומחלה שונים.