בעיות במערכת העיכול
מערכת העיכול היא בעלת השפעה ניכרת על אורח חיינו ובריאותנו. זו מערכת מתוחכמת מתוזמנת להפליא המכילה גורמים רבים.
תפקידה, לפרק את המזון שאנו צורכים למרכיביו הבסיסיים ביותר ולספוג את החיוני לנו לשם ייצור אנרגיה .
למה היא חשובה ?
היא בנויה כצינור שעובר לאורך גופנו, המתחיל בפה ומסתיים בפי הטבעת. אורכה של מערכת העיכול הוא כ-9 מטרים, היא אחראית על מה שנספג בגוף ועל מה שמופרש החוצה. 70 אחוז ממערך ההגנה החיסונית שלנו נמצא בה, היא משפיעה ישירות על טמפרטורת הגוף שלנו וכשהיא רגועה אנחנו רגועים וכאשר תפקודה לקוי לא נוכל לפספס את זה.
המעי הוא חלק משמעותי במערכת העיכול, הוא "שומר הסף". במצב תקין הוא מכניס רק את החומרים הדרושים פנימה אל הדם. אך במצבים מסוימים כמו של זיהום, דלקת במעי, שימוש מוגזם בתרופות, חוסר באנזימים או הפרעות עיכול, תפקודו כשומר סף נפגע, חומרים שלא אמורים לחדור אל הדם עושים זאת, מעמיסים על הכבד, המערכת החיסונית ומכבידים על הגוף.
כך, בנוסף לבעיות העיכול המוכרות כגון: כאבי בטן, בחילות, גזים, נפיחות ורגישות למזונות, מופיעות גם בעיות במערכת העיכול שהן סיסטמיות כגון: פריחות, אלרגיות, אקזמות, דלקות שתן חוזרות, גרד, כאבי ראש, עייפות, חוסר ריכוז ואף מחלות אוטואימוניות.
מערכת העיכול היא תחנה ראשונה לבריאות הגוף כולו, זוהי מערכת בעלת השפעה ניכרת בכל אספקט של חיינו. שמירה על תפקוד מערכת העיכול ותקינות המעי הוא בסיסי לכל טיפול בריאותי מעמיק המחפש פתרון לטווח ארוך.
הטיפול במחלות מערכת העיכול
אם אתם סובלים מרגישות למזון או חווים בעיות במערכת העיכול באופן קבוע, כשלב ראשון בטיפול יש לעבור בדיקה כדי לאמוד את מצבכם. בבדיקה אנו מחפשים סוגי מזון מעוררי רגישות במערכת העיכול ובוחנים בצורה מקיפה למה הם לא מתעכלים טוב.
מציאת סוג מזון מעורר רגישות והימנעות ממנו אינה המטרה הראשית שלנו, נהפוך הוא, זהו שלב ביניים בלבד.
הימנעות היא לא פתרון. המטרה היא לשוב ולאכול את מה שתמיד יכולנו ! להרגיש טוב יותר, ערניים יותר וחיוניים יותר. כל זאת כמובן נשיג, כשהנפיחות וכאבי הבטן ייעלמו כי טיפלנו בסיבה שבגללה הם התחילו מלכתחילה.
הטיפול מערב כמה שיטות אשר מותאמות לכל מטופל לפי הבעיה האישית שלו. אנו נשתמש: בתדרים, פורמולות סיניות, דיקור (לא חובה) ותוספים תזונתיים. לאורך הטיפול ישנה התאמה מתמדת המאפשרת לטפל בשורש הבעיה ולא רק בסימפטום. כך ניתן לקבל ריפוי לטווח ארוך.
תהליך העיכול - מערכת העיכול איברים ותפקוד.
במאמר זה אני מפרט את התהליך המופלא של פירוק המזון המתרחש בגופנו לכל אורך מערכת העיכול, מכניסתו לפה ועד היציאה.
פה: דרכו נכנס המזון לגוף ועובר ללוע. זהו תחילת תהליך פירוק המזון. השיניים טוחנות את המזון, הרוק הופך את המזון לעיסתי ומרוכך כדי שיחליק בגרון, בנוסף הרוק מכיל אנזימי עיכול ותאי דם לבנים. האנזימים מתחילים כבר בפה את תהליך הפירוק של פחמימות מורכבות (עמילאז) ותאי דם לבנים מספקים הגנה ראשונית לגוף נגד חיידקים.
ושט: הוא צינור חלול המחבר בין חלל הלוע דרך הסרעפת לקיבה. בשני קצותיו ישנם סוגרים. העליון, מונע ממזון להיכנס לקנה הנשימה והתחתון, שומר שמיצי העיכול החומצתיים, הנמצאים בקיבה יישארו שם ולא יעלו. לסוגר התחתון מתרחשות במחלה הפרעות תפקודיות כגון: סינדרום בארט והרנייה סרעפתית, הפרעות אלו מונעות סגירה טובה של הסוגר ובאות לידי ביטוי כצרבת, צרידות ותחושת מחנק בגרון.
קיבה: הינה שק אחסון משוכלל, בו מתרחש פירוק פיזי של המזון באמצעות שרירי הקיבה החזקים ופירוק כימי של המזון באמצעות מיצי הקיבה. הקיבה סופגת לגוף: מים, אלכוהול, אשלגן וחלק מהתרופות. בעזרת בקרה עצבית והורמונלית המזון שאינו נספג בה עובר מהקיבה אל התריסריון.
קצב ריקון המזון מהקיבה משתנה בהתאמה לסוג המזון שאכלנו: פחמימות מתרוקנות מהקיבה למעי לאחר 2 שעות, חלבונים לאחר 4 שעות ושומנים לאחר 6 שעות.
מיצי הקיבה: אלו אוסף חומרים המופרשים מדפנות הקיבה:
- אנזים פפסין- מפרק חלבונים ומתחיל לפעול על ידי מפגש עם החומצה הכלורית.
- חומצה כלורית,HCL hydrocholicacid – היא חומצה חזקה המפרקת מזון ומשמידה חיידקים שחדרו לגוף עם המזון. היא כל כך חזקה, שהקיבה מפרישה באופן רציף ריר שמגן על הקיבה מפניה.
החומצה הכלורית מופרשת מתאי הקיבה בתגובה להורמון גסטרין. הגסטרין עצמו מופרש במוח עקב הימתחות הקיבה כאשר המזון נכנס אליה.
הפרשת החומצה הכלורית, מושפעת ממצבה של מערכת העצבים. מצב רגיעה מעודד הפרשה ומצב לחץ מעכב הפרשה. זוהי דוגמה לקשר ישיר בין מתח נפשי לתפקוד מערכת העיכול.
תריסריון: התריסריון הוא תחילת המעי אליו מגיע תוכן הקיבה ראשון. בו מתבצעת ספיגת הברזל. הוא מתפקד כצומת ראשונית אליה מופרשים אנזימי הלבלב ומיצי המרה המיוצרים בכבד. המזון שוהה בתריסריון זמן קצר וממשיך לעבר המעי הדק.
לבלב: הלבלב מפריש לתוך התריסריון אנזימי לבלב ונתרן ביקרבונט.
נתרן ביקרבונט – מופרש מהלבלב במטרה לנטרל את החומציות שהגיעה עם המזון מהקיבה.
אנזימי הלבלב -האחראים על פירוק סוכרים, שומנים וחלבונים:
עמילאז- פירוק עמילן
ליפאז- פירוק שומן
פרוטאז- פירוק חלבון.
לא כולם מופעלים בתריסריון חלקם נכנסים לפעולה במעי.
מיצי מרה- תפקידם להתחיל את תהליך פרוק השומנים. מיץ המרה משמש "כמו סבון" הוא מאפשר לפרק שומן שאכלנו לחלקיקים קטנים כך שהגוף יוכל לספוג אותו. בנוסף אחראים מיצי הלבלב לריכוך הצואה וניקוז של רעלנים בצואה.
למיצי המרה תפקיד חשוב בספיגת ויטמינים מסיסים בשמן.
המעי הדק: אורכו כ-6 עד 8 מטרים, דפנותיו מפרישות אנזימי עיכול התורמים לפירוקו הסופי של המזון. בו מתקבלים המרכיבים הבסיסיים של רכיבי המזון: החלבונים מתפרקים לחומצות אמיניות, הפחמימות מתפרקות לחד-סוכרים, והשומנים מתפרקים לחומצות שומן וגליצרול. למעי הדק מבנה מיוחד המאפשר ספיגה יעילה של החומרים שפורקו בתוכו, אל התאים שבדופן המעי. תאים אלו קולטים ומעבירים את תוצרי המזון הללו אל הלימפה ולכלי הדם ומשם אל הכבד.
כבד: הכבד הוא איבר מורכב המסוגל להפעיל ולבקר כ- 65,000 פעולות כימיות בו זמנית.
- בכבד מתחיל תהליך הספיגה של השומנים והכולסטרול לדם.
- בכבד מתבצע הסינון של המרכיבים שהגיעו לדם בתהליך העיכול . את החומרים המיותרים והמזיקים שחדרו בצורה בלתי מבוקרת ממערכת העיכול לתוך מחזור הדם ורעלנים הוא מעביר לכליות או למרה, שינקזו אותם החוצה דרך השתן או הצואה.
- תאי הכבד יכולים לייצר ולפרק חלבונים. חלבונים והורמונים הדרושים לתפקוד הגוף נוצרים בתאי הכבד מהחומצות האמיניות שהגיעו אליו ממערכת העיכול.
- הכבד יכול לשנות הרכב שומנים, להפוך חלבונים ושומנים לפחמימות, לפרק תאי דם, ועוד.
כיס המרה: מיצי המרה נאגרים בכיס המרה. מכיס המרה מועברים מיצי המרה למעי הדק לצורך המסה וספיגה של שומנים וחומרים מסיסי שומן.
המעי הגס: המעי הגס הינו התחנה האחרונה בצינור העיכול. אחד מתפקידיו העיקרים הוא ספיגת מים ואלקטרוליטים. תפקיד נוסף של הוא ספיגה חוזרת של נוזלים מינרלים וחומרי עיכול כדי שהגוף יוכל לנצל אותם שוב.
בתוך המעי הגס מתפתחת אוכלוסייה של שתי קבוצות חיידקים בעלי חשיבות לעיכול ולספיגה, היחס ביניהם צריך להיות 85% חיידקים טובים ו15% חיידקי קולי (מזיקים). סטייה מיחס זה יכולה לעודד הפרעות עיכול שונות ושינויים ביציאות.
המזון שאינו נספג לאורך מערכת העיכול הופך לצואה. תנועות שרירים פריסטלטיות בדופן המעי הגס דוחפות את הצואה לעבר פי הטבעת והחוצה. לחץ שמצטבר במעי הישר, גורם לגירוי עצבי שמובילים לפתיחה של השרירים הטבעתיים הסוגרים את פי הטבעת, וכך מתאפשרת יציאת הצואה.
